לביא
אל אביבה היקרה הגענו כשלביא היה בן שנה וחצי. כשהוא עוד לא ידע לעמוד וללכת עם גב מאוד
כפוף. לביא אובחן בגיל שנה עם שיתוק מוחין המיפלגיה. במקרה מגיל חודשיים היה בפיזיותרפיה
רגילה בקופה וככה עם הזמן הבנו שיש בעיה. מאז כל יום היינו בטיפולים דרך הקופה וגם הרבה
פרטיים. מהרופאים והמטפלים הבנתי שיש מסלול מאוד מסוים ללביא עקב האבחנה שלו. יש לו
שיתוק מוחין? אז הוא יצטרך סד, עמידון, הליכון, בוטוקס וניתוחים. היה לי קשה לקבל את זה כי זה
נשמע כמו חיים לא קלים עבור ילד. אמא שלי חקרה את הנושא והגיעה לאביבה והתעקשה שנלך
(תודה אמא) בהתחלה לא רציתי בגלל המרחק ושהוא כבר טופל בכל כך הרבה טיפולים. אבל בסוף
ניסינו. האמת שהפגישה הראשונה לא הייתה לי קלה. לביא בכה ואני אתו (בדיעבד אני מבינה שהוא
בכה כי הגוף שלו היה כל כך קפוץ ולא רגיל למגע. ושוב מדובר בילד שהיה יום יום בטיפולים) ובגדול
אביבה אמרה לי שלא חייב ושאם אני רוצה להמשיך אני צריכה לסמוך עליה. למרות הקושי כן ראיתי
שמשהו פה שונה. ראיתי כל כך הרבה מטפלים וזהו פעם ראשונה שראיתי מישהי שבאמת נוגעת
בגוף של לביא. באמת מרגישה אותו ולא סתם שמה אותו בתנוחות מסוימות. האינטואיציה שלי
אמרה להמשיך לנסות. בכללי אני בגישה כזו של לנסות 4 טיפולים ואחרי זה אם יש תוצאות להמשיך.
ואכן התוצאות הגיעו. משהו השתנה בגוף שלו (אפילו פיזיותרפיסטית פרטית אחרת של לביא אמרה
לי את זה). תקופה ארוכה שילבתי בין אביבה למערכת הרפואה הרגילה. אפילו שמתי את לביא
שנתיים בחינוך מיוחד. תמיד היה גם אצל אביבה וגם בטיפולים רגילים. הייתי בראש פתוח בחיפוש
אחר הדרך הנכונה ביותר עבור לביא. עם הזמן הבנתי לצערי עד כמה המערכת מקובעת ומקטלגת,
ולא מוכנה להודות שיש דרכים אחרות שעוזרות. אבל הכי גרוע- לא באמת מקבלת את השונה כי היא
מנסה לתקן ולנרמל אותו בעזרת מכשירים ועל ידי כך בעצם מחריגה אותו. אביבה לעומתם לא מנסה
לתקן שום דבר אלא מאפשרת לגוף להגיע לאיכויות הכי טובות שהוא יכול. היא נותנת לו את
הפוטנציאל המרבי לבצע את הפעולות בעצמו. לא פעם ולא פעמיים גערו בי (כן גערו) וניסו לשכנע
אותי שאביבה זה שטויות ואף נזק. אבל אמא יודעת מה נכון עבור הילד שלה. הם לא היו אתו בכל
הטיפולים. הם לא ראו מה הביא את השינוי. אני כן. אני יודעת שלביא שלי הולך היום באיכות שהוא
הולך בזכותה. חשוב לי להגיד שאביבה זה לא איזה קסם. מדובר פה בעבודה לא קלה (גם שלה
פיזית) וגם של הילד ושל ההורה בבית. אבל זו בהחלט עבודה שמשתלמת. כיום לביא שלי בחינוך
הרגיל, ילד פעיל ושמח ברוך השם. כמובן שעדיין יש אתגרים אבל אני לא רוצה לדמיין איך היו נראים
החיים שלנו אם לא היינו מגיעים לאביבה. ותודה שאני גם לא צריכה. יש המון פחדים וחששות לגבי
ההחלטות שבוחרים עבור הילדים. אבל דבר אחד אני יודעת שההחלטה ללכת לאביבה הייתה
ההחלטה הכי טובה שיכולתי לעשות עבור לביא.
אביבה יש לך לב זהב תודה רבה על הכל!!